יש כל כך הרבה פעילויות גיבוש, שאפשר לעשות בהאפי האוור.
בהתחלה אמרתי לעצמי שאין סיכוי שיש כל כך הרבה, אבל אז ראיתי פוסט בקבוצת פייסבוק של מנהלות משאבי אנוש, בו מנהלת רשמה באופן הכי כללי שקיים- ״מחפשת פעילות גיבוש במשרד״.
167 תגובות היו לפוסט הזה תוך שעתיים. מוגזם.
ואז תהיתי לעצמי- מה בעצם הייחוד שלי לעומת כל ה-167 ספקים (ומעלה!), שיש להם חוויות גיבוש כלשהן?
איך אני שונה מכל אדם שמגיע למשרד להעביר סדנה?
לשמחתי, ראיתי שרוב התגובות היו בכלל על מגשי אירוח ופעילויות שקשורות לאכילה.
תודה לאל! זה כבר צמצם לי את התחרות הרלוונטית למשהו כמו 50-60 ספקים.
אז איך אני שונה מ-50-60 ספקים?
באילו אופנים אתגר החידות של Inventive בולט מעל שאר התחרות?
אז מעל הכל- הפעילות שלי אקטיבית.
היא חכמה והיא מכבדת את מנת המשכל של כל משתתפיה.
היא מחייבת תקשורת קבוצתית.
היא מפתחת יכולות התבוננות.
היא אימרסיבית.
היא מרגשת.
היא מיטיבה עם מי שמגיע לשחק אותה.
ואם היא מיטיבה, אז היא מוצלחת.
אבל איך יודעים למדוד עד כמה פעילות היא מיטיבה עבור מי שחווה אותה?
מה הן ההגדרות האפשריות, שיכולות לקבוע אם פעילות נחשבת מוצלחת?
הבטחתי לעצמי שאענה על השאלות האלה בשביל לעשות לעצמי סדר, ואני אחד שמקיים הבטחות. במיוחד לעצמי.
אז עכשיו אני יושב בחלוק סגול בחדר הקר שלי בגבעתיים, ואני כותב את הפוסט הזה במטרה לענות על השאלה הזאת ועל עוד כמה.
פעילות לעובדים במשרד-
מה יכול להפוך אותה למוצלחת?
חיזוק הביטחון העצמי
פעילות מוצלחת לעובדים צריכה להיות כזאת שיודעת לגעת בנפש של כל אדם ואדם: היא צריכה לדעת לחזק את הביטחון העצמי של האדם ולפתח את צורת החשיבה, כמו גם את יכולת ההתמודדות אל מול בעיות.
כל זה, כמובן, תוך השריית נינוחות, מעצם זה שהאתגר הוא קבוצתי. מינימום לחץ, מקסימום הצלחה.
מרחב לביטוי
כפי שציינתי בפסקה הקודמת, פעילות מוצלחת היא כזאת שמפתחת אצל העובד את ההערכה העצמית שלו, במסגרת יחידנית או קבוצתית.
כבני אדם, אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו משמעות, שאנחנו תורמים, שהדעה שלנו משנה ושמכבדים אותנו.
אתגר החידות של Inventive מספק במה לביטוי עצמי עבור כל שחקן ושחקנית.
כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן.
כן נו, מה לעשות, אני עדיין תקוע בחנוכה.
עולם חדש של ריגושים אינטלקטואליים
אז נכון שכדי שפעילות תהיה מוצלחת, היא לא חייבת לגרות את התאים האפורים, אך אל לנו להתעלם מכך שהדרך הבטוחה אל הלב דווקא מתחילה במוח שלנו. גירויים אינטלקטואליים הם בעלי נטייה רבה יותר להטביע חותם משמעותי עלינו. ההשפעות של פעילות שמאתגרת אותנו לחשוב הן יותר זכירות.
הסיבה שאתגר החידות של Inventive הוא בחירה מוצלחת כפעילות גיבוש, היא משום שהעובדים נכנסים לממלכה לא מוכרת של חידות ושעשועי מחשבה; עולם תוכן חדש שהוא מסקרן, שואב ומסחרר.
העובדים נכנסים לחוויה חזק מהרגע הראשון, ואלמנט הזמן פשוט נשכח.
ובכלל, כשאנחנו חווים משהו חיובי בפעם הראשונה, הרבה רגשות חיוביים מתחברים אצלנו יחד, ובעיניי מדובר בהצלחה.
שחרור מהסטרס של היומיום
הו! עכשיו זה Must!
ברגע שמתחילה פעילות, העובדים צריכים להרגיש בנוח ׳להניח את המפתחות על השולחן׳, להסיר דאגות מהראש ולשכוח מהעולם שבחוץ. פשוט להרפות.
משחק החידות מקנה את האווירה הנכונה, לשם כך.
גיבוש עובדים-
איך יוצרים גיבוש שהוא באמת (אבל באמת) אפקטיבי?
כל אדם תורם בקבוצה
סיבה נוספת להצלחה של המשחק היא שהחידות הן מאתגרות ושלכל חידה יש את ה׳קטע׳ שלה.
יש אנשים שיותר קל להם להבחין בדברים מסוימים, בעוד שיש אנשים אחרים שדווקא יותר טבעי עבורם לפענח דברים שונים לחלוטין.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש חוזקות שונות ודרכים שונות להתבונן על בעיה.
כל עובד או עובדת יכולים להיות אלה שמצליחים את החידה הקשה, שאף אחד לא מצליח לפתור, כי המוח שלהם עובד קצת אחרת.
זה מגביר את הסיפוק העצמי ואת תחושת המסוגלות ומעלה את תחושות הביטחון העצמי בקרב הקבוצה.
זה הופך את השחקנים למעורבים יותר, וכך החוויה האימרסיבית הופכת אפקטיבית במידה רבה.
האפי האוור תחרותי-
האם זה משהו... מיטיב?
הגיע הרגע שבו כולם שמים את הכל בצד, מתכנסים ביחד, מחייכים אחד לשניה, מדברים ומכירים.
הרצון לגרום לאנשים להתחבר הוא כה גדול, אבל לפעמים אנחנו שוכחים שהדרך הכי מוצלחת לגרום לאנשים להתחבר היא לגרום להם לעשות חוויות לא שגרתיות ביחד ולחוות זו את זה (וזה את זו) בסיטואציות מיוחדות, שמנסות להוציא אותם בעדינות מאיזון.
תחרויות, למשל, עושות את זה יופי.
חוויות כאלה מניעות את השחקנים על גבי מנעד רגשות רחב.
ומעצם היותן כאלה, הן יוצרות זכרונות מגוונים ומתוקים.
בסופו של דבר, אם החוויה החיובית שעברנו עוברת קיטלוג בראשנו (ובליבנו) כזיכרון משמח, זה אומר שזאת חוויה שאכן הצליחה להיטיב עמנו.
את כל מה שכתבתי כאן למעלה כתבתי בעיקר בשביל עצמי, על-מנת שאוכל להתבונן על חוויית החידות שיצרתי ולבדוק אם יש לה זכות קיום אמיתית; אם היא מביאה בשורה חדשה לעולם ואם יש לה את הפוטנציאל לעשות הרבה טוב לכל אדם שיחווה אותה.
אני בטוח שכן.
ראיתי את זה כבר עובד פעם אחר פעם אחר פעם.
ראיתי איך הזמן עף מרוב הנאה וכיצד הפעילות נוגעת במקומות נשכחים של ההוויה שלנו.
כולנו רוצים להרגיש חשובים, לגלות, לחקור- ולעשות את כל זה כשיש עוד אנשים סביבנו.
משפחה, חברים, קולגות.
כי זה מה שכיף באמת.
לעשות את זה ביחד.