Search

פרק 3: אתי חפירה בחורשה ותלת-קרב על הגג בזריחה

עברה שנה מאז המשחק השני, והגיע הזמן למשהו אפל.

תמר המלכה הצטרפה אליי למסע היצירה הפעם, ומצאנו את עצמנו מתכננים משהו ממש ממש קודר הפעם.

המשחק הפעם היה תעלומת רצח ביזארית, שהתרחשה לפני הרבה שנים, שבה חמישה בני 5 הרגו חבר שלהם, ילד בן 5 אחר בשם יובל. הייתה סיבה טובה לסיפור המומצא הזה, נשבע.


הקבוצות קיבלו בהזנקה דיסקים לרכב עם הקלטות של יובל- כל הקלטה מובילה אותם למיקום אחר בעיר, שם צריך לאתר שם של רוצח. הקבוצה המנצחת היא זאת שחושפת ראשונה את חמשת השמות.


מה היה מגניב במיוחד במשחק הזה?

קודם כל, הובלנו את השחקנים לחורשה מפחידה בסוף רחוב גליל ברעות, שם הטמנו את הבובה של יובל. דאגנו להשיג אתי חפירה ולשתול במקום. יש משהו מאוד מלחיץ בלחפור בור לבובה, כי כל רגע מישהו יכול להיכנס לחורשה ולחשוב בעיקר דברים רעים. עוד יותר מלחיץ זה להיות השחקנים שמבינים שהם צריכים בסביבות 4 לפנות בוקר להתחיל לחפור באדמה בתקווה למצוא...בובה קריפית. חחח...בתקווה.


עוד משהו מגניב היה ה-feel המחתרתי שהיה לנו כשריססנו את שמות הפושעים בארבעה לוקיישנים בעיר. ופתאום אני קולט שמה שעשינו הוא בעצם גרפיטי מחתרתי אמיתי, במובן שזה לא היה משהו שנועד שיראו אותו, אלא בדיוק להיפך. רק מי שחיפש טוב טוב (במסגרת משחקית כמו שלנו) היה מוצא את זה.


כל פעם שנסענו תמר ואני לעשות משהו שהרגיש מסוכן או מפחיד, שמנו באוטו את השיר Nightcall של Kavinsky (שיר הנושא של Drive עם ריאן גוסלינג). זה היה שיר השיוט האולטמטיבי כשהעיר ריקה וזה רק אנחנו. היינו גבוהים על אדרנלין בשלב הזה. לא הרגשתי יותר באדאס מזה בחיים עד היום.

וזה היה המשחק הראשון שהיה בו פיניש ראוי (ומטורף)!!!



מה היה?

ובכן, אם קבוצה הייתה מסמנת אצלה במפה את ארבעת הלוקיישנים (לוקיישן אחד, אגב, עדיין נותר תעלומה), והייתה מותחת שני קווים ביניהם, ככה שהייתה נוצרת הצורה X, זה היה מצביע בול על החורשה ועל אתר ההטמנה של הבובה. לאחר שהבובה נמשתה מהאדמה, אפשר היה לראות שעל החולצה שלה יש שרטוט שמורה כיצד למתוח קווים חדשים מהסימונים במפה. זה הוביל ללוקיישן האחרון שם היה צריך לגלות את שם הרוצח היחיד שנשאר.

הלוקיישן האחרון היה...מבנה מחובר של 7 בניינים גבוהים בפאתי מודיעין. השם האחרון הופיע על גבי תיבה באחד הגגות. השאלה היא...באיזה גג? שני בניינים היו נעולים והצריכו קוד כניסה, אז כנראה לא שם...(גם אי אפשר היה להיכנס מאחורה). חמישה בניינים נותרו.

הקטע המטורף הוא ששלוש קבוצות הגיעו בו זמנית בזריחה לאתגר האחרון. אף קבוצה לא יכולה פיזית לפצל את כוחותיה לכל הבניינים, ולכן יש פה אלמנט של בחירה, מזל ומהירות. לבחור בניין או כמה בניינים ולטוס למעלה. מהר מאוד קבוצות התחילו לעלות לראש הבניינים. אנשים הסתכלו אחד על השני מגגות צמודים, מנסים לחפש משהו שיוכיח שהם שמצאו את הלוקיישן האחרון ולא הצד השני. בסוף היה לנו תיקו מרהיב של שתי קבוצות (עדיין יריבות עד עצם היום הזה) שגילו את השם האחרון באותו הזמן. שבע קבוצות הפעם. זכייה כפולה. פעם ראשונה בהיסטוריה.


אז בגדול, תדמיינו משחק שבו אתם מתגלגלים ברחבי העיר, מחפשים כדורי קלקר עם קודים, צוברים בהתאם רמזים לקטעי אודיו של ילד בן 5, נכנסים למקומות ובורחים מהם מספיק מהר כדי שהאזעקה לא תפעל, מוצאים בובה מטרידה בחורשה ונדרשים להסיק את המקום האחרון ולטפס אותו רגלית.

עכשיו תדמיינו שזאת רק ההתחלה. את המשחק הבא אתם כבר מכירים.

1 view0 comments